Vayedaber

Baba Batra

Daf 24a

הלכה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי כול'. 24a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל בֵּן בֵּין הַבָּנִים וְעַל בַּת בֵּין הַבָּנוֹת. בַּת בֵּין הָאַחִין אַח בֵּין הַבָּנוֹת לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי שָׁאַל לְרִבִּי נָתָן. בַּר בָּא אָמַר. אָכֵין שְׁאֵילָה. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. הָכֵן שְׁאֵלָה. מָה רָאוּ לוֹמַר הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר לֵיהּ. וְאַתְּ לֹא שָׁנִיתָה לָנוּ כֵן. אִינּוּן יִרְתוּן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִינּוּן יִטְּלוּן. אָמַר [רִבִּי] לָא. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר יִרְתוּן. כֹּחַ בֵּית דִּין מְיוּפֶּה. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. אֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה. וְהָכָא מְזַכֶּה. וְדִכְוָותָהּ. אֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. וְהָכָא מְזַכֶּה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא אמר רב יוחנן בן ברוקה וכו'. כדפרישית במתני'. וגרסינן לריש סוגיא דהאי דהכא בכתובות פ''ד הלכה י''א:

ר' שאל לרב נתן בר בא. האי שאלה דלקמיה ופליגי בה היכי הוה השאלה:

אמרי. יש אומרים דהכין שאלו לידע הטעם דר''י בן ברוקה ועל דפסק הלכתא כוותיה לא הוה קשה לי' ולא מידי:

רב זעירא אמר. דהכן הוה השאלה מה ראוי לומר הלכה כוותיה נגד החכמים:

אמר ליה. ר' נתן לרבי ואת לא שניתה לנו כן. בכתובות שם בנין דוכרין דיהון ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך והאי נמי לבן בין הבנים הוא ולמאי דשנית לנו לשון ירושה אלמא כר''י בן ברוקה סבירא לך דיש כח לאב להוריש לבן בין הבנים:

כיני מתניתא. השיב לו רבי דלאו הכי שניתי אלא כיני שניתי אינון יטלון ולשון מתנה הוא ולא משום ירושה ובהא אפי' רבנן מודו:

אמר לו. חזר וא''ל ואפי' כמ''ד אינון ירתון תנן לא קשיא דשאני התם דמתנאי ב''ד הוא וכח ב''ד מיופה ויש להם כח לתקן כן דהפקר ב''ד הפקר:

כמה דתימר תמן. בסוף פ''ק דגיטין אין אדם מזכה בלשון מתנה והאומר תן מנה לפנוני לאו כזכי דמי ואם רצה לחזור יחזור:

והכא מזכה. ואפילו הכי במתני' דהתם גבי שכ''מ מזכה הוא כדתנן התם תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה:

ודכוותה. ה''נ כן דאע''ג דבעלמא אין אדם מזכה בלשון ירושה לבן בין הבנים אליבא דרבנן והכא בכתובת בנין דוכרין מזכה הוא משום דתנאי ב''ד הוא:

Baba Batra

Daf 24b

משנה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי אֲבָל אֵין רוּחַ חְכָמִים נוֹחָה מִמֶּנּוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה זָכוּר לַטּוֹב.

Traduction

Si un malade qui laisse des enfants, donne par testament ses biens à des étrangers, le testament est valable; mais les sages n’approuvent pas cette action. R. Simon b. Gamliel dit: si les enfants se conduisent pal, le père fait bien de les déshériter.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין לחכמים נחת רוח במעשיו:

זכור לטוב. ואין הלכה כרשב''ג שאפי' אין בניו נוהגין כשורה דילמא נפיק מינייהו זרעא מעלייא:

הלכה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים כול'. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו. עָלָיו הוּא אוֹמֵר וַתְּהִי עֲווֹנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. כְּהָדָא חַד בַּר נַשׁ אַפְקַד נִיכְסוֹי גַבֵּי רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אֲמַר לֵיהּ. אִין הַוְייָן בָּנוֹי דַהֲנָייָה הַב לוֹן פַּלְגָּא וְסַב פַּלְגָּא. אַתּוֹן בָּנוֹי וְנַסְבּוֹן פַּלְגָּא. בָּתָר יוֹמִין אַתּוֹן בְּעָייָן מֵיעוֹר עִימֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. לָא אֲמַר לִי אֲבוּכוֹן אֶלָּא אִי הַוְייָן בָּנוֹי דַהֲנָייָה הַב לוֹן פַּלְגָּא וְסַב פַּלְגָּא. כְּדוֹן אַתּוֹן קַקּוֹ פַּדֶיפְטֹי. הֲבוּ לִי מַה דִּיהֲבִית לְכוֹן.

Traduction

R. Aba b. Mamal dit: de celui qui laissant des enfants donne ses biens par testament à des étrangers, il est écrit (Ez 32, 27): leurs péchés étaient sur leurs ossements (pour toujours). Ainsi un homme avait confié ses biens (avant de mourir) à R. Aba b. Mamal, en lui disant: si mes fils ont une bonne conduite qui te fasse plaisir, tu leur donneras la moitié des biens, et tu te réserveras le reste. Les fils vinrent donc et ils reçurent la moitié qui leur revenait. Quelque temps après, ils revinrent pour réclamer l’autre moitié. R. Aba leur dit: votre père m’a remis ses biens, en ajoutant seulement que, si ses fils donnent de la satisfaction, je leur remette la moitié, et je garde l’autre moitié; mais comme vous êtes des enfants mal élevés (147)Le commentaire dit bien que le terme employé dans le texte est un mot grec (sans le déterminer) et indique comme équivalent moderne: male creature. Le même sens est donné par Menahem de Lonzano dans des Notes (édit. Buber, Haasif, 2, p. 328)., cacopaideutoi, rendez-moi ce que je vous ai donné.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ותהי עונותם על עצמותם. שהעון קיים על עצמותיו בקבר לעולם:

כהדא. על דרבן שמעון בן גמליאל קאי דמהאי עובדא ראיה שביקש ליטול מהם מה שנתן מפני שלא היו נוהגין כשורה ולא רצו לקיים צוואת אביהם:

אין הויין בנוי דהנייה. אם יהיו נוהגין כשורה ותראה נחת רוח ממעשיהם תתן להם החצי וקח לך החצי:

אתון בעיין מיעור עימיה. באו לעורר עליו שיחזיר החצי מנכסי אביהם להן:

קקו פדיפטי. תרבות אנשים חטאים ולשון יוני הוא ובלע''ז מא''ל קריא''דוררש. ועכשיו צריכים אתם להחזיר לי החצי שנתתי לכם דסבירא ליה כרשב''ג:

תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה. שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מִפְּנֵי שֶׁהִיתְנָה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַמַּתנֶה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָייוֹ בָטֵל. בִּתְנַאי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּמָמוֹן. וָכָא בִּתְנַאי מָמוֹן נָן קַייָמִין. מַה טַעֲמָא דְרַב. בַּסּוֹף הוּא זָכָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה בְּדִין הוּא לִהְיוֹת קַייָם. וְלָמָּה אָֽמְרוּ מִכְרָהּ בָּטֵל. שֶׁלֹּא תְהֵא מַבְרַחַת נְכָסֶיהָ מִבַּעֲלָהּ וְאוֹמֶרֶת. שֶׁלִּי הֵן. 24b רִבִּי יוּסְטִינֵי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן וְחִייְבוּנֵיהּ. קָם קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר. זִיל חוֹת לְנִיכְסָךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זֵירָא. אָמַר רַב. בַּסּוֹף הוּא זָכָה בָהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. אֵיזִיל חוֹת לְנִיכְסָךְ. מָאן אִינּוּן רַבָּנִן. רַבָּנִין דְּרִבִּי יוּסְטִינֵי.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. ריש פ' הכותב דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' בחייך ובמותך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רשב''ג אומר מתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה דקסבר ירושת הבעל מדאורייתא ותנאו בטל:

רב ירמיה בשם רב. קיצר הש''ס כאן והכי גריס התם רב ירמי' בשם רב הלכה כרשב''ג אבל לא לענין דברים. הלכתא כוותיה דאם מתה יורשה אבל לא לענין דבריו והטעם שאמר משום שהתנה על מה שכתוב בתורה דלא אמרו תנאו בטל בהתנה על מה שכתב בתורה אלא בתנאי שאינו של ממון אלא תנאי גוף כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עונה:

וכא בתנאי ממון אנן קיימין. אבל הכא בירושתה הרי תנאי ממון הוא:

מאי טעמא דרב. דפסק הלכה כר''ש בן גמליאל:

בסוף הוא זכה. כלומר דירושתה לאחר מיתתה הוא דזכה בה מתנאי ב''ד וכיון שאין הדבר ברשותו אינו יכול לסלק עצמו מירושתה כשם שאין אדם יכול לסלק עצמו מירושת אביו בחיי אביו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה:

אמר רב יוחנן הלכה כרשב''ג. כצ''ל וכן הוא התם דאף ר' יוחנן ס''ל כרשב''ג דתנאו בטל וכטעמי' דרב דבסוף הוא זכה:

דאמר רב יוחנן מכרה ונתנה. באשה דעלמא קאמר שלא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ואם מכרה ונתנה נכסי מלוג שלה מכרה בטל. והכי גרסינן לדברי ר' יוחנן התם בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שבסוף הוא זוכה בהן ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן. כלומר בדין היה שיהא מכרה קיים לעולם בנכסי מלוג שלה שהרי אין להבעל זכות בגוף הקרקע אלא לבסוף כשתמות היא יורשת ולא אמרו מכרה בטל אלא כדי שלא תהא מברחת ומוכרת נכסים משל בעלה ותאמר שלי הן. ושמעינן מיהת מדרב יוחנן דכטעמיה דרב סבירא ליה שבסוף הוא זוכה בהן והלכה כרשב''ג:

רבי יוסטנה הוה לי' עובדא. שסילק עצמו מנכסי אשתו וכשמתה היה רוצה לירש בנכסיה:

וחייבוניה. אלו רבנן דס''ל שאין לו זכות בהן מאחר שסילק עצמו מירושתה:

זיל חות בניכסיך. דהלכה כרשב''ג:

בעא קומי רבי זעירא. אינהו רבנן כמאן ס''ל הא רב דפסק כרשב''ג כדאמר טעמא בסוף הוא זכה וכן אמר רב יוחנן הלכה כרשב''ג וכן אמר ר''ל דציוה לו לירד לנכסיה מאן אינון רבנן דחייבוהו:

רבנן דר' יוסטני. רב זעירא השיב לו מה את מתמה מאן אינון רבנן דר' יוסטני הם כלומר אלו שהורו לו רבנן בפני עצמן הם וסבירא להו דלא כרשב''ג:

וְיָרַשׁ אוֹתָהּ. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁהוּא יוֹרְשָׁהּ כָּךְ הִיא יוֹרְשָׁתוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ. הוּא יוֹרְשָׁהּ. הִיא אֵינָהּ יוֹרְשָׁתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים. אָבִיהָ יוֹרְשָׁהּ אֲחֶיהָ יוֹרְשִׁים אוֹתָהּ. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין יוֹרֶשֶׁת אִשָּׁה דְּבַר תּוֹרָה מֵעַתָּה יִירַשׁ אֶת אֲרוּסָתוֹ. כְּמָה דְתֵימַר תַּמָּן. הַקְּרוֹבָה. לֹא גְרוּשָׁה. וְדִכְוָותָהּ. הַקְּרוֹבָה. לֹא אֲרוּסָה. הָתִיב רַב הַמְנוּנָא. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין אִשָּׁה יוֹרֶשֶׁת דְּבַר תּוֹרָה מֵעַתָּה יִירַשׁ הַבַּעַל בָּרָאוּי כִבְמוּחְזָק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּךְ שָׁנָה רִבִּי. אֵין הַבַּעַל נוֹטֵל בָּרָאוּי כִבְמוּחְזָק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הֲרֵי בְכוֹר הֲרֵי יְרוּשָּׁתוֹ תוֹרָה וְאֵינוֹ יוֹרֵשׁ בָּרָאוּי כִבְמוּחְזָק.

Traduction

144). De ce qu’il est dit (Nb 27, 11): il héritera, on aurait pu croire que la femme hérite aussi bien du mari que celui-ci hérite d’elle; c’est pourquoi il est dit formellement: d’elle, le mari seul hérite de la femme, non à l’inverse. R. Yohanan dit: selon les paroles des autres sages (disant qu’en cas de décès de la femme, le mari n’hérite pas d’elle), son père héritera-t-il d’elle, ou (en raison de l’émancipation par mariage) ses frères hériteront-ils d’elle? D’autre part, R. Aba b. Mamal objecta: puisqu’il est admis que légalement la femme n’hérite pas (que le mari hérite d’elle), pourquoi un homme n’hérite-t-il pas aussi de sa fiancée décédée? Puisqu’au sujet de l’interdit de l’impureté pour le grand prêtre, il résulte du terme proche (Lv 21, 2) que celui-ci ne peut se rendre impur pour une simple fiancée, on entend dans le même sens le mot proche au sujet de l’héritage. A son tour, R. Hamnona objecta: puisqu’il est admis que légalement la femme n’hérite pas (que le mari hérite d’elle), pourquoi ne pas autoriser le mari à hériter de ce qui lui convient (de ce qui est présumable), aussi bien qu’à titre d’acquêt? R. Yossé répond: Rabbi a enseigné expressément (145)Bekhorot 8, 9. qu’un mari n’a pas droit à un bien présumable au même titre qu’une acquisition formelle. Il n’y a pas à objecter, dit R. Yossé b. R. Aboun, que le droit du mari semble exprimé dans le texte, puisque le droit du premier-né à hériter une double part est dit dans la loi, et pourtant il n’hérite pas de ce qui lui est seulement présumable.

Pnei Moshe non traduit

וירש אותה וכו'. איידי דאיירי בירושת הבעל דס''ל לרשב''ג דד''ת הוא מוירש אותה מסיק לה הדרשה יכול וכו':

א''ר יוחנן דברי חכמים. לדברי חכמים דפליגי התם אדרשב''ג ואמרי אם מתה אינה יורשה מי הוא יורשה אביה יורשה או אחיה דהא משנישאת שוב אין לאביה רשות בה:

אם אומר את שאין יורשת אשה ד''ת מעתה יירש את ארוסתו. כלומר מאחר שהבעל יורש את אשתו ד''ת מהיכן למדו לומר דאינו יורש את ארוסתו והא דפריך לה מכח המיעוט דאין האשה יורשת אותו ולא פריך אם ירושת אשתו ד''ת משום דבעי לאלומי לפירכיה וכלומר הא אי לאו מיעוטא ה''א דאשה יורשת בעלה כמו דהוא יורש אותה ומעתה ארוסתו מנא לן למעוטי שאינו יורשה:

כמה דתימר הקרובה לא ארוסה צ''ל. וכן הוא בת''כ פ' אמור הקרוב ולא ארוסה שאין מטמא לארוסתו ודכוותה דרשינן מהקרוב דירושת הבעל דמהכא דרשינן לה לשארו וכו' כדאמרי' בריש פרקין:

אם אומר את שאין אשה יורשת וכו'. כדלעיל דצריך קרא למעוטי שהיא אינה יורשתו אלמא דאלומי ליה להאי דרשא דהבעל יורש את אשתו מעתה יירש הבעל בראוי כבמוחזק ואנן קי''ל דאין הבעל יורשה בראוי לה לאחר מיתה ומהיכא נפקא לן:

כך שנה רבי. במתני' פ''א דבכורות ולית לן קרא להא:

אמר רב יוסי בר' בון. מאי קשיא ליה הואיל וד''ת הוא הרי בכור וכו':

אָמַר רִבִּי יִצְחָק וִילֵּין דְּכָֽתְבִין. אִין מִיתַת דְלָא בְנִין כָּל דְּלָהּ יַחֲזוֹר לְאָבִיהָ. תְּנַאי מָמוֹן הוּא וּתְנָאוֹ קַייָם.

Traduction

R. Isaac dit (146)Cf. J., (Ketubot 9, 1) fin.: si l’on a spécifié au contrat qu’en cas de décès de la femme sans enfants ses biens retourneront à son père, c’est admis comme condition financière, et elle reste valable.

Pnei Moshe non traduit

ואילין דכתבין. בשעת הנישואין אם תמות האשה בלא זרע יהא כל נכסיה חוזרין לבית אביה תנאי ממון הוא וקיים שעל מנת כן כנסה בתחלה:

וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וגו'. וְכִי מְנַיִין הָיוּ לְיָאִיר עָרִים בְּהַר הַגִּלְעַד. אֶלָּא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת מְנַשֶּׁה וָמֵתָה וְיָֽרְשָׁהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין יוֹרֶשֶׁת אִשָּׁה דְּבַר תּוֹרָה נֵימַר וַיְהִי לִשְׂגּוּב אֶלָּא וַיְהִי לוֹ לְיָאִיר. דִּכְוָותָהּ. וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת. וְכִי מְנַיִין הָיוּ לוֹ לְפִינְחָס בְּהַר אֶפְרַיִם. אֶלָּא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת אֶפְרַיִם וְיָֽרְשָׁהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין יְרוּשַׁת אִשָּׁה דְּבַר תּוֹרָה. נֵימַר. וַיְהִי לְאֶלְעָזָר אֶלָּא וַיְהִי לְפִינְחָס.

Traduction

Ainsi, il est dit (1Ch 2, 22): Segoub engendra Yaïr, lequel eut 33 villes dans le pays de Galaad; or, d’où vient que le fils avait des villes ne provenant pas de son père? C’est qu’il avait épousé une fille de la tribu de Manassé, dont il hérita lorsqu’elle mourut; si donc le droit du mari d’hériter de sa femme n’était pas prévu par la loi, la Bible dirait que Segoub eut des villes; mais de ce qu’il est que Yaïr les eut, on y voit le fait d’une allusion à ce droit légal. De même il est dit au sujet de Phinée (Jos 24, 33); lorsque Eléazar, fils d’Aaron mourut, on l’enterra dans la colline de son fils, Phinée, qui lui avait été donnée sur le mont d’Ephraïm. Or, celui-ci possédait ce bien par suite de son mariage avec une fille de la tribu d’Ephraïm, dont il hérita lorsqu’elle mourut; si donc le droit du mari d’hériter de sa femme n’était pas légal, la Bible eût dit qu’Eléazar avait ce bien; mais de ce qu’il est attribué à Phinée, on a une nouvelle preuve que ce droit est légal.

Pnei Moshe non traduit

ושגוב הוליד את יאיר ויהו לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד. וכי מנין היו ליאיר ערים מה שלא היו לשגוב אביו אלא מלמד וכו' ואם אין ירושת אשה ד''ת א''כ משגוב ירשן נימר ויהי לשגוב אלא ויהי ליאיר בתמיה אלא ש''מ דקמ''ל דד''ת הוא:

ודכוותה. אמרינן גבי פינחס דכתיב ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים וכי מנין וכו' נימר ויהי לאלעזר היה לקרוא אותה בשם אלעזר אלא ויהי לפנחס בתמיה אלא כדאמרן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source